מקום בעולם – מחשבות על חינוך

חילי טרופר

פורסם בתאריך 26 במרץ 2013 מאת גדי - אתר שבוע הספר.

פתאום קם אדם בבוקר ונהיה מנהל בית ספר. זה בערך מה שקרה לחילי טרופר, עובד הייטק שבנסיעה ברכב הליסינג קיבל הצעה שהיה חייב לסרב לה, אבל בסופו של דבר מישהו שאל אותו שאלה (כלל לא טיפשית) והוא ענה תשובה ומצא את עצמו תוך יום על כסא של מנהל בית ספר. לחילי לא היה נסיון קודם בניהול, לא בהוראה ואפילו מעיד על עצמו שגם כתלמיד היה בינוני. כסא המנהל עליו התיישב היה כסא חם במיוחד. חמישה מנהלים שונים ישבו בו בחמש השנים לפני שהגיע, האחרונה החזיקה מעמד בתפקיד יום אחד בלבד. בית הספר כפי שאתם מבינים הוא לא תיכון שגרתי. זהו תיכון ברנקו וייס ברמלה, תיכון עלוב, מוזנח ועם התדמית הכי גרועה שאתם יכולים לדמיין, וכנראה אפילו יותר גרועה, של ילדים קשים שנפלטו מכל שאר המקומות, חלקם בעלי עבר פלילי, וחלקם ממשפחות וקשיים מיוחדים.
ובכל זאת חילי לא נשבר ומנסה לשנות את המצב ולאחר חמש שנים, הוא מצליח להפוך את בית הספר למקום שמספר התלמידים בו גדל פי חמישה ורשימת הממתנה ארוכה. איך חילי עושה את זה? על כך בספרו מקום בעולם – מחשבות על חינוך.
ואכן הספר הוא ספר של מחשבות. לא תמצאו שם תיאוריה מסודרת. ממילא נסיונו של חילי הראה שכל התיאוריות היפות פשוט לא עומדות מול המציאות המורכבת. הספר מורכב ממכתבים , מהגות, מקטעי פרוזה ושירה ומתוכו אפשר לדלות את שיטתו של חילי, שיטה שלא נלמדת בשום פוקלטה פרט לפקולטה של החיים. פרק מרתק במיוחד נכתב על ידי אחד הילדים עצמו (עמ’ 215 – סיפורו של אורי) ומהווה מעט מזעיר לשינוי העצום שחל בילדים, שהינו ממש הצלת נפשות.
אז מה כוללת השיטה? המרכיב הראשון הוא הסרת השיפוטיות והדעות הקדומות. אפשר להסתכל על התלמידים כעל חבורת ערסים מופרעת משתוללת ופורקת עול (ומי מאיתנו לא חשב כך כאשר שמע על תיכוניסטים שהשתוללו והתפרעו בהצגה על השואה ביום השואה?) ואפשר גם להבין, כפי שחילי מדגיש, כי כל תלמיד שבכלל טורח לבוא לבית הספר למרות הרקע הקשה בבית, המצוקה הכלכלית, הקירבה לעולם הפשע, הבעיות המשפחתיות ומה לא, הוא בעצם גיבור המגלה בתוכו כוחות וחייבים לסייע לו לממש אותם.
כאשר מופיע סיפור על תלמיד, מסקרן לדעת יותר על הרקע שלו, אולם חילי לא יספק את יצר המציצנות שלכם. פשוט תדעו שהמצב גרוע. פרטים מיותרים יהפכו את הספר לרכילותי או שיעורר רחמים. שני אלו לא יעזרו כלל לקדם את התלמידים וחילי משאיר אותם מחוץ לתחום.
ברגע שהשיפוטיות יורדת, נצרכת הסבלנות ולאחריה עוד ועוד סבלנות. בעזרת הסבלנות, ועבודה איטית ומאמצת, תוך הקרבת קורבן אישי פרטי מחילי ומשאר חברי הצוות, מתחיל שינוי קטן בבית הספר. אבל חילי מדגיש כי ההתקדמות חייבת להיות איטית. יקח עוד זמן עד שיצא משם זוכה פרס נובל, אבל תלמיד שעבר 8 בתי ספר, שמצליח לעשות כמה מבחני בגרות ולהתגייס לצבא. זה הישג.
תיאור מדויק ושיטתי של צעדים להצלחה לא מופיע בספר. הספר מחולק לפרקים המתארים עקרונות ונושאים שונים ולעיתים נראה שיש חזרות רבות, אולם כך גם בחינוך עצמו, צריך לחזור שוב ושוב על אותם דברים: “אנחנו לא מחשיבים את עצמנו כסיזיפוס המקולל, כמי שדוחפים אבנים במעלה ההר ללא תוחלת. דוחפים בקושי – כן, לעיתים מתגלגלים איתן חזרה למטה – גם כן. אך יש בזה תוחלת. הרי ההרים שכבר כבשו – ההרים האלה הם בגבהים שספק אם מישהו מאיתנו אי פעם הכיר. הדרך שהן כבר פרצו מתוך המבוי הסתום לכאורה, אמנם מבטיחה עוד הרבה אבנים מתגלגלות במורד ההר, אין-ספור נפילות, אך גם הנפת דגלים בעוד ועוד פסגות חדשות” (עמ’ 191)
על המחבר עצמו לא כתוב כמעט כלום והוא לדידי אלמוני לחלוטין. אמנם מאז שהספר יצא, הופיעו עליו מספר כתבות אבל בספר עצמו אין פרטים ביוגרפיים בכלל, אפילו לא גילו. למרות שאת הקורא מסקרן מה הוא עשה בדיוק קודם ומדוע בכלל קיבלת את אותה שיחת טלפון שהציעה לו את התפקיד (בכל זאת מישהו היה צריך למסור את השם שלו), ומה בדיוק גרם לו להסכים. מידע זה חסר מן הספר ומעט חבל על כך.
הספר עצמו מעלה תהיות בנוגע לחינוך בישראל, ולמה מנהלים שעברו הכשרות לא הצליחו ואילו משהו לגמרי מבחוץ הצליח (רוב המורים והמורות הגיעו לשם לאחר שעסקו בעיסוקים שונים וללא רקע כלל בהוראה). אילו שינויים נעשו? מה השתנה בצוות המורים? האם לא קיבל הצעות להמשיך הלאה בחינוך? השאלות מענינות אולם הן לא עיקרו של הספר. זה לא ספר על חילי, זה ספר על הילדים, על השונה בחברה ועל ההזדמנות.
הספר מתייחס מספר פעמים לסרט שנעשה על בית הספר. לנוחיות הוקריאם צירפתי קישור לאתר ערוץ 2 בו שודר הסרט במסגרת התוכנית עובדה (אורך הסרט חמישים דקות).
תוספת: שר החינוך, הרב שי פירון, מינה את חילי טרופר לאחר מיועציו. אתר שבוע הספר מאחל לחילי הצלחה רבה בתפקידו החדש.